על חוסר הוודאות
הרבה שאלות בחיינו נותרות ללא תשובה, יש לנו הרבה תחושות לא מובנות ובלבול הנוצר כתוצאה מחוסר וודאות. אני רוצה להתייחס לסוגיית חוסר הוודאות ולבחון דרכים להתמודד עימה, מכיוון שתחושת חוסר הוודאות תעלה ותופיע לאורך חיינו, ללא שום קשר ישיר לנשאות ובאופן ישיר אל מול כל שאלה גדולה בנוגע לגופינו, עתידנו האישי והמשפחתי.
אחת התחושות הקשות ביותר של האדם היא תחושת חוסר אונים. תחושה זו צפה אל מול כל סיטואציה שנחווה בה חוסר וודאות אך לא רק. תחושה זו צפה גם אל מול חוויית כשלון מציאותי או דמיוני ובכל זמן שנבין שאין ביכולתנו לפעול לטובת עניין, או כשמתרחש דבר משמעותי בעינינו ואנו רחוקים ממנו. כך בעוד מקרים שניתקל בהם ביומיום.
כאשר אנו חווים חוסר אונים אנו מנסים באופן מיידי לבצע מעין מחיקה של התחושה הזו בעזרת תחושות אחרות. כעס למשל מעביר אותנו מתחושת חולשה עצומה הקיימת בחוסר האונים ומייד אנו מרגישים "חזקים". הכעס מלווה בתחושת צדק שאנו מתהדרים בה ועוזרת לנו להרגיש כי אנו חזקים. לעיתים נשליך כעסנו על האחר, כך נבנה מצב בו אנו "טובים" לעיתים אפילו "קורבנות" ואילו האשם הוא "פוגע" או "לא טוב".
פעולות מחיקה נוספות יכולות להתרחש בעזרת הדחקה של הסיטואציה אשר מעלה בנו חוסר אונים וחוסר וודאות, או ניסיון ליצור עבורנו חוויה של תחושת ביטחון.
לשם תחושת הביטחון נעוות מציאות או נמציא מציאות מחודשת.
לעיתים ניצור במחשבתנו דרכי פעולה שגויות מכיוון שביטחון אמיתי לא יכול להתקיים, ולמרות זאת, נחפש תחושה זו מגיל מאוד צעיר כתחושה שתיתן מענה לעיקר קשיינו.
כמענה ראשוני לחוויית חוסר הוודאות חשובה הכרת המציאות ועימות עם המתרחש בחיינו.
להיות "ערים", מודעים ומתקשרים את מה שמפחיד או מטריד אותנו. בכך אנו מקטינים את תחושת חוסר הוודאות, דבר שיעזור לנו באופן ישיר להפסיק לחפש דרכי מחיקה שירחיקו אותנו מהתמודדות. ההתרחקות מההתמודדות היא המשאירה אותנו חסרי יכולת לשנות משהו.
לפעמים לשתף מישהו שיכול רק להקשיב ואפילו לא נותן מענה יכול להוריד את רמת החרדה והפחד הצפים בנו לאור תחושת חוסר וודאות. מי שיכול גם להבין ולהזדהות יהווה עזרה רבה אף יותר מכיוון שתחושת הזדהות ואמפטיה מועברות וממחישות לנו שאנו לא לבד, מה שיכול להקל באופן משמעותי על תחושת חוסר הוודאות וחוסר האונים. שיתוף הינו כלי לחיבור למציאות. כאשר אנו מדברים על דבר אנו מכירים בו יותר ומבינים אותו. בן זוג שותף לדרך מלווה ותומך יהווה בסיס טוב לחזור אליו לחיבוק ותחושת שייכות, ואפילו הורה, אחות או חברה טובה יקנו תחושת שייכות שתקל את חוסר הוודאות. כך לא נצטרך לפעול מיידית על מנת למחוק תחושות אלו.
טיפול רגשי פסיכולוגי או אחר יכול בהחלט להועיל.
אני מבהיר כי פעולות המחיקה ישאירו אותנו באופן מודחק בתחושת חוסר וודאות מה שיהווה בסיס להצפה של התחושה בהרבה הזדמנויות, לעומת דרכים שבהן נקל על תחושה זו מה שיבנה בנו יכולת התמודדות.
המלצותיי:
-
- הנסיון הנואש להבין או לקבל תשובה לרוב יגדיל את תחושת חוסר הוודאות ויוביל אותנו לכעס והאשמה, לכן אני ממליץ כדרך התמודדות לא לחפש בכל אמצעי את ההבנה והתשובה.
כאשר אנו משתפים אדם אחר אנו בציפיה שינתן מענה מסויים. לעיתים רבות מענה זה נכון רק לאותו הרגע מכיוון שקיימת בו מעין נחמה רגעית. חשוב להשאירו ברגע ולא לבנות דרך מתוכו.
-
אני מציע לבנות שיגרה בה אנו משתפים באופן רציף את רגשותינו וחוויותינו, את תהיותינו וחששותינו.
-
-
- חשוב להתמסר לתהליך הרפואי אותו בחרנו כדרך להתמודד עם הנשאות ואם קיימת דילמה קשה או קושי גדול להתמסר- תמיד ניתן לבקש חוות דעת מקצועית נוספת.
-
-
- אני מציע לכתוב שאלות מקצועיות הקשורות בנשאות ולאגור אותן עד לביקורת עם הרופא ולשאולו.
-
- אני מציע לשמור על שיגרת פעילות גופנית כמענה להתמודדות הרגשית וכמו כן הפיזית, אפילו אם בהליכה מהירה לאורך שעה שלוש פעמים בשבוע.
-
-
- אני מציע הבנה שתחושת ביטחון תתבסס לרוב על אשליה ובשלב כלשהו נחווה ניפוץ של תחושה זו. לכן הרעיון הוא לא לבנות כל פעם מחדש תחושת ביטחון אלא לנסות וללכת עם חוסר הוודאות בצעדים קטנים ולראות איך זה משפיע על הדרך בה אנו הולכים.
-
-
- אני ממליץ באופן ישיר על פורקן מתח וחרדה בעזרת תנועה פשוטה של הגוף ולהיעזר במוזיקה שנוגעת.